אוקייה דקר

נולדה 1983, רוטרדם; חיה ויוצרת באמסטרדם

Deadpan Busted, 2017

וידאו, שחור-לבן, ללא קול, 2:44 דקות, לופ, באדיבות האמנית וגלריה HE.RO, אמסטרדם

האמנית ניצבת ללא תזוזה, חזית בית עשויה עץ חוזרת ונופלת עליה. הסצנה המצולמת היא ציטוט כפול: לסרטו של סטיב מקווין מ-1997 חסר הבעה (Deadpan) שהוא כשלעצמו ציטוט־מחווה לסרטו של באסטר קיטון מ-1928, Steamboat Bill, Jr. (ספינת הקיטור ביל ג'וניור). אוקייה דקר מוסיפה חוליה מגדרית לרצף שמוביל מסרט אילם לעבודת וידאו, מבאסטר קיטון לסטיב מקווין, מגבר לבן לגבר שחור. היא צילמה את עצמה בסטודיו, על רקע שחזור נוסף של הבית עם הקיר הנופל, אלא שהפעם, בניגוד לתקדימים הגבריים, שברים מחזית הבית ניתזים על ראשה ופוגעים בה. את הנס הקולנועי של הגברים היא הופכת למשהו מציאותי יותר, שעליו היא מצביעה כבר בכותרת העבודה – משחק מילים על פני הפוקר חסרי ההבעה (Deadpan) של סטיב מקווין כשהקיר חוזר וקורס סביבו, ועל שמו של באסטר קיטון שהופך לפועל שמשמעותו אסונית (Busted): נשבר, התרסק, נתפס על חם.

צילום הסצנה מכל הכיוונים מתייחס גם לזידאן: דיוקן למאה ה־21, עבודה משותפת של דאגלס גורדון ופיליפ פארנו (Parreno) מ־2006, המתעדת משחק כדורגל בו מככב זינדין זידאן, חלוץ ריאל מדריד, דרך 17 מצלמות. אוקייה דקר כורכת גם את הדי העבודה הזאת כשהיא ממקמת עצמה בשורת אמנים הפועלים בנקודות ההשקה שבין קולנוע לווידאו, ובשורה של אמניות כמו מוניקה בונוויצ'יני (Bonvicini), מתילדה טר היינה (Ter Heijne) או קלרה לידן (Lidén) הקושרות את המיצג לווידאו ומעמידות עצמן במרכזן של פעולות מצולמות. למרות היסטוריה של כמה עשורים, אין זה מובן מאליו שאישה מכוונת מצלמה אל עצמה ומתנסה בפעולה גופנית קיצונית, לא שגרתית, כל שכן כשהיא ממקמת עצמה במקום ששמור בזיכרון הקולקטיבי (הקולנועי והאמנותי) לגברים, גיבורי עולם הקולנוע ועולם האמנות.

האמנית מודה למרקו ריקרס, אריין אוטמה, דידריק דה מאן, מריה דנילוביץ. תודה מיוחדת לקאמאלוט