נולד 1977, פפנדרכט, הולנד; חי ויוצר בברלין ובהאסי, פינלנד
מספר ארבע־עשרה, הביתה, 2012
צבע, קול, 54 דקות, מדינות ומקומות שונים, באדיבות האמן, וידאו, 4k
החומרים המרכיבים את מספר ארבע־עשרה, הביתה הם החומרים שלא־ייאמנו מהם נבראים מיתוסים ו/או סרטים: דמויות יוצאות דופן, עלילות לא שגרתיות, רומנטיקה ללא גבולות. גווידו ון דר ורווה לוקח על עצמו לחבר רקוויאם, לנגן בפסנתר, לשחות, לרכוב על אופניים, לרוץ, לקפוץ לתעלת מים עם בגדים בוערים, להיקשר למנוף, לרחף באוויר ולעשות מכל זה סרט. הסרט מוקדש לשני גיבורי ילדותו, המלחין פרדריק שופן והמצביא אלכסנדר הגדול: שניהם עזבו את ביתם בגיל צעיר ולא חזרו אליו מעולם.
הסרט מתחיל בכנסיית הצלב הקדוש בוורשה, שבה קבור לבו של שופן, ומסתיים בפריז, ליד הקבר שבו קבור גופו. בין ורשה לפריז, מרחק של 1703.85 ק"מ, מתרחש מסע אותו גומע ון דר ורווה בהתאם לחוקי הטריאתלון – קודם בשחייה, אחר כך ברכיבה על אופניים ולבסוף בריצה. אורכו של הסרט, ההפקה חובקת העולם, סיפורם של שופן ושל אלכסנדר הגדול והקישורים לביוגרפיה של האמן עצמו, כל אלה מעניקים למספר ארבע־עשרה, הביתה נפח של אפוס הוֹמרי מצד אחד, ושל סרט מסע הוליוודי מצד אחר.
סרטיו של ון דר ורווה הם תמיד פרי של מאמץ קיצוני כלשהו, לא הכרחי, על גבול הבלתי אפשרי, ובמובן זה הם מזכירים את פִיצקַרַלדוֹ, סרטו של ורנר הרצוג מ־1982, שהפך שם נרדף להפקה קולנועית מגלומנית, גחמנית ונפלאה, שמגיעה לשיאה בהעברתה של ספינה ענקית מעבר להר. דמות נוספת המהווה מקור השראה לסרטיו של ון דר ורווה הוא באס יאן אדר(Bas Jan Ader) , אמן הולנדי שחייו הקצרים (1942–1975) ומותו המסתורי הזינו לא מעט שמועות, מחוות ומיתוסים של עולם האמנות. בדומה לאדר גם ון דר ורווה בוחן את הסיבולת הגופנית עד מצבי קיצון, עד אבסורד, ומתמסר לרגש במובנו הפשוט ביותר, העמוק ביותר והעולה על גדותיו ביותר.